אני משאירה משחקים על שולחן האוכל. הנה למה.

איך יוצרים בבית מקום למשחק עצמאי, בלי להפעיל את הילדים ובלי להפוך גם את זה לעוד משימה של אמא.

תדאגי לפליידייטס, כי חברים זה חשוב.

אל תשכחי חוגים, כדי לפתח תחביבים, יכולות ומסוגלות.

רגע, הילד צריך גם טיפול ועזרה? ברור, זה ממש ממש חשוב. ואם אפשר לשלב את הכול ביחד, מה טוב.

ואנחנו יודעות שזה רק על קצה המזלג, נכון?

על הדרך תכבסי, תבשלי, תקני, תשקיעי בזוגיות ובעצמך, תפתחי קריירה ותדאגי גם לעצמך.

אז אני פה כדי לומר: בואו נעצור רגע את הטרלול.

לא הכול צריך לקרות במקביל או בכלל. 

ולא כל שעה פנויה צריכה להתמלא במשהו.

הילדים שלנו מבלים שעות ארוכות במסגרות,

בתוך ימים מלאים בהתרחשויות, בחוויות, באינטראקציות וברגשות.

ואז הם חוזרים הביתה, ולפעמים עוד לפני שהספיקו לנחות,

היום כבר ממשיך: חוג, חברים, סידורים, ארוחת ערב.

תחשבו על עצמכן. איך הייתן מרגישות אילו עבדתן יום שלם,

ואז קבעו לכן תוכניות עד הרגע שבו אתן הולכות לישון, יום אחרי יום?

גם ילדים צריכים זמן לנחות.

זמן שבו הם לא נדרשים ללמוד משהו חדש, להצליח, לשתף פעולה או לעבור לפעילות הבאה.

ובדיוק כאן נכנס המשחק העצמאי.

אז תתרווחו לכן בספה או בכיסא, קחו כוס קפה ותצללו איתי לאיך מייצרים פתח למשחק עצמאי,

כזה שמוריד את סטרס היום, נותן לכן רגע לנשום והכי חשוב-

נותן לילדים לעבד, לווסת ולהתרכך. פתח לשתף להכיל ולהכנס לסוף היום בנחת.

משחק עצמאי הוא לא מזל

משחק עצמאי הוא לא תכונת אופי, והוא לא שמור רק לילדים שאוהבים יצירה, מגנטים או לגו.

זו מיומנות שמתפתחת עם הזמן.

כן-יש ילדים שקל להם יותר להיכנס למשחק, ויש כאלה שזקוקים ליותר תיווך, נוכחות והזדמנויות.

המטרה היא לא להניח לילד קופסת משחקים ולצפות שייעלם לתוכה לשעתיים.

המטרה היא ליצור בבית תנאים שמזמינים אותו להתחיל, להסתקרן, להתנסות ולהמשיך בקצב שלו.

והחדשות הטובות? זה לא דורש חדר משחקים מושלם, או אמא שממציאה פעילות חדשה בכל יום.

זה דורש כמה שינויים קטנים בדרך שבה אנחנו חושבות על המשחק ומפנות לו מקום בבית.

1. אני מקדשת את זמן המשחק שלהם משחק הוא לא צ׳ופר או בונוס.

הוא לא משהו שמקבלים אחרי שמסיימים את כל המשימות.

אחרי שעות של מסגרות, ילדים זקוקים לפעמים לפעילות שלא דורשת מהם עוד מאמץ מכוון. 

הם יכולים ללוש בצק, לסדר מכוניות, לבנות או לצייר.

ואחרי הוויסות תראו שגם הפניות שלהם לשתף (לעומת השאלות של אחרי האיסוף של איך היה היום? כייף!)

ולהכיל את האחים, הצרכים והמרקם המשפחתי- עובר חלק יותר.

אני משאירה בכל יום חלון של זמן שמוקדש למשחקים ורגיעה.

לפעמים זה מיד כשחוזרים מהמסגרות, לפעמים אחרי חוג ולפעמים לפני/ אחרי מקלחות.

אני לא תמיד מצליחה לייצר את זה, ולא כל יום נראה אותו הדבר. 

אבל אני משתדלת לזכור שלא כל זמן פנוי צריך להפוך לעוד תוכנית.

2. המשחק הוא ל-א רק בחדר המשחקים.

כאן נכנס שולחן האוכל שלנו לתמונה.

הילדים אחרי המסגרות לא תמיד זקוקים לנו בתוך המשחק,

אבל בהחלט זקוקים לקרבה שלנו.

במקום בו אני מבשלת, מסדרת או נמצאת בעשייה

אני מייצרת בועות משחק מזמינות, שמהן מתחילה המשחק שלהם.

פינת יצירה, בשידה בסלון, כמה משחקים על השטיח

או פעילות שמחכה על שולחן האוכל כשהילדים חוזרים הביתה

ורוצים לנשנש משהו.

זה נשמע כמו בית של ג׳ימבורי,

ואם זה באמת היה המצב כנראה שגם אני לא הייתי שורדת את זה.

אבל זה לא חייב להיות עמוס.

ארגונית אחת עם דפים ומדבקות.

ארגונית אחרת עם עפרונות, מחק, מספריים ודבק.

קופסה קטנה עם חלקי בנייה אהובים.

לא צריך להוציא הכול.

צריך שהמשחקים והפעילויות שהם הכי אוהבים יהיו זמינות.

שבועות משחק קטנות פזורות ברחבי הבית

כל אחד מוצא את הספוט שלו (גם בדירות קטנות)

בלי הריבים, כל אחד צולל בלי שכל הבית יהפוך לפרויקט התארגנות.

3. אני לא צוות בידור

אני אוהבת לשחק עם הילדים שלי.

אני אוהבת את רגעי החיבור שנוצרים כשאנחנו משחקים על הרצפה.

אבל אני לא רוצה להיות אחראית על כל רגע של הנאה בבית.

אז מה אני עושה כדי לפתח משחק עצמאי?

במקום להציע להם את כל המשחקים שיש לנו,

אני בוחרת מספר מצומצם של אפשרויות שהם אוהבים במיוחד בתקופה הזו.

אני מכינה מראש כמה דברים יחד:

דפי גזירה עם מספריים ודבק, מדבקות עם דפים חלקים, או שלג סנסורי בקופסה נגישה.

כך אני מורידה חיכוך: יש פחות התלבטויות, פחות חיפושים ברחבי הבית

ופחות אנרגיה שמתבזבזת עוד ומייצרת הרגשה שמשעמם

ואולי עדיף כבר לוותר.

לפעמים אני מצטרפת לכמה דקות, עוזרת להם להתחיל, ואז נותנת למשחק להתפתח.

אני לא צריכה להיעלם, וגם לא חייבת להפעיל.

אני יכולה להיות קרובה, זמינה, ולאפשר להם לקחת את זה משם.

4. אני דואגת לזמן משחק מחבר ביחד

אז מה משאירים על שולחן האוכל?

אני מחפשת פעילויות שקל להתחיל,

לא דורשות מאמץ מנטלי גדול מידי

כאלו שעושים מסאג׳ וריסטארט למוח.

משחקים סנסוריים

שלג, נודלס למשחק, בצק או חומרים שאפשר ללוש, למיין, למזוג ולגעת בהם.

תוסיפי כמה כלים או שבלונות,קופסה נוחה לאחסון- והופ יצרת בועה מעולה.

חוברות, מדבקות ופעילויות יצירה

הלבשה, צביעה, ציור שלב אחרי שלב והדבקה לפי מספרים.

אני אוהבת לתלוש מראש עמוד או שניים

מהפעילויות שהם הכי אוהבים ולהניח אותם מוכנים.

במקום להגיש להם חוברת שלמה ולצפות שיחליטו מאיפה להתחיל.

פלוס פלוס ולגו

יש ילדים שאוהבים לבנות לפי הוראות, ויש כאלה שמעדיפים משחק חופשי.

אפשר להניח כמה חלקים אהובים בקופסה נגישה

ולתת להם לבחור מה לבנות.

מדבקות, דפים חלקים וצבעים

שלושה דברים פשוטים שיכולים לייצר עולם שלם.

הילדים נמשכים למדבקות שמספרות סיפור: פיות, כלי רכב, מפלצות או כל נושא שהילדים מתלהבים ממנו.

הניחו לידן דפים וצבעים, ותראו אילו סיפורים ורעיונות הם ממציאים בעצמם.

ולפעמים, כשהילדים מחפשים דווקא אתגר,

אפשר להציע משחקי חשיבה עצמאיים שמתאימים לגילם ולרמת הקושי שלהם.

הרעיון הוא לא למצוא את המשחק המושלם.

הרעיון הוא למצוא את מה שמדליק אצלם את הניצוץ, ולהפוך את הדרך להתחיל לשחק לפשוטה יותר.

בואו נפנה מקום

אני רוצה שהשנה הקרובה תהיה קצת פחות עמוסה בפעילויות,

וקצת יותר מלאה ברגעים שבהם לא חייבים לעשות כלום.

פחות מרדף אחרי הדבר הבא, ויותר זמן בבית.

שולחן עם משחק שמחכה להם. קופסה שאפשר לפתוח. דפים, מדבקות וקצת שקט.

את לא צריכה להיות צוות הבידור שלהם, והם לא צריכים שתמלאי להם כל רגע ביום.

לפעמים, כל מה שצריך הוא פשוט לפנות מקום.

לתת להם לשחק.

ולתת גם לנו רגע לנשום.

ירדן.